שמי רוברט אלבין, ואני מכהן כיו"ר ועד ארגון הסגל במכללה שלנו. לפני מספר שנים זכיתי להוביל גם את המועצה הארצית של ארגוני הסגל במכללות. השילוב בין הדאגה המעשית לתנאי תעסוקה הוגנים, לעיסוק בפילוסופיה וללימודה במחלקות ללימודים כלליים ושיווק טכנולוגי, היא חלק בלתי נפרד ממי שאני.
לאורך הדרך, פעלתי בשיתוף עם חבריי בוועד כדי לקדם את מעמדנו כקהילת מרצים, והצלחנו להביא להישגים משמעותיים, שהיו מבחינתנו צעדים גדולים קדימה:
1. שיפור משמעותי בתנאי המחקר והתעסוקה (בין היתר, הנהגת מנגנוני קביעות, והגדלת תקציבי המחקר וההצטיינות האישיים).
2. הקמת האיגוד הארצי של המרצים שאינם במינוי – יוזמה חשובה שהחלה אצלנו במכללה, וכעת חברינו מובילים אותו להסכם קיבוצי חדש.
אנחנו לא רק מציגים הישגים, אלא יוצרים מציאות חדשה: צירפנו נציג מטעמנו לכל ועדה במכללה (קביעות, מחקר, הוראה והצטיינות) והקמנו קרן שתומכת במנטורינג, כדי לסייע למרצים שמבקשים לקדם את מחקריהם. אני גאה במיוחד בזכות הווטו שהישגנו על 20% מהחלטות הפיטורים בוועדת הקביעות – כמו גם על שיתוף הפעולה המיוחד עם ועדת מי״ה, שהוביל לחלוקת צודקת יותר של תקציבי המחקר.
השנה האחרונה לא הייתה קלה לאף אחד מאיתנו.
כקהילה, חווינו אובדנים אישיים וארגוניים. עבורי, אובדנה של יסמין האהובה, שותפה יקרה לדרך, הייתה לא פחות מרעידת אדמה בחיי. יסמין הייתה הלב הפועם של ארגון הסגל שלנו, והחלל שהשאירה עדיין מורגש בכל צעד.
ולצד הכאב, התמודדנו גם עם משבר נוסף אחרי 7/10 – ימים קשים שפקדו אותנו ואת משפחותינו. רובנו בוועד, תושבי העוטף, ונאלצנו להתפנות מבתינו. ועדיין, בתוך כל זה, נעמדנו במהירות על הרגליים:
• חתמנו על הסכם קיבוצי מיוחד ל"חרבות ברזל".
• הקמנו קרן לסיוע פסיכולוגי לחברי הסגל.
• דאגנו למענקים מיוחדים לחברינו מהעוטף.
• וידאנו שאף קורס שתוכנן לשנת הלימודים שלאחר ה-7/10 לא ייסגר.

עכשיו במיוחד, הזיכרון הארגוני חיוני לנו. אנחנו צריכים להמשיך ולהחזיק בזכויות שהשגנו, ולהיאבק יחד על זכויות נוספות.
ומכאן מבקש את אמונכם להמשיך לייצג אתכם ואתכן. אני כאן עבורכם, ואשמח להמשיך ולהוביל ולהיות כתובת לכל צורך.
בברכה חמה,
רוברט